רקמת שד מאוד צפופה הינה גורם סיכון לסרטן השד, אך עם זאת מגבילה את יכולת זיהוי הסרטן באמצעות בדיקת הממוגרפיה. עדיין לא קיימים מספיק נתונים על היעילות של בדיקת MRI כבדיקת סקר משלימה לשיפור הזיהוי המוקדם והפחתת מקרי סרטן השד האינטרווליים (שהתגלו במהלך תקופה של שנה לאחר בדיקת ממוגרפיה תקינה) במטופלות אלו.
עוד בעניין דומה
במחקר רנדומלי מבוקר, רב-מרכזים, שנערך בהולנד, השתתפו 40,373 נשים בטווח הגילאים 50-75. כל המטופלות היו עם רקמת שד מאוד צפופה ותוצאות תקינות של בדיקת הממוגרפיה כבדיקת סקר. המטופלות חולקו רנדומלית לשתי קבוצות, האחת הוזמנה לעבור בדיקת סקר משלימה עם MRI והשנייה שעברה בדיקת סקר עם ממוגרפיה בלבד. הקבוצות חולקו ביחס של 1:4 וכללו 8,061 נשים בקבוצה שהוזמנה לבדיקת MRI ו-32,312 מטופלות בקבוצה שעברה ממוגרפיה בלבד. התוצא הראשוני שנבדק היה ההבדלים בין הקבוצות בשכיחות של מקרי הסרטן שנתגלו, במהלך תקופת סקר של שנתיים.
שיעור מקרי הסרטן היה 2.5 ל-1,000 בדיקות סקר בקבוצה שהוזמנה ל-MRI ו-5 ל-1,000 בדיקות סקר בקבוצה שעברה ממוגרפיה בלבד. הדבר מצביע על שוני של 2.5 ל-1,000 בדיקות סקר (רווח בר-סמך 9%, 1.0-3.7; P<0.001). מתוך הנשים שהוזמנו לעבור בדיקת MRI,י59% קיבלו את ההזמנה והגיעו. מתוך 20 מקרי הסרטן שאובחנו בקבוצה שהוזמנה לבדיקת MRI, רק 4 אובחנו בנשים שבאמת הגיעו ועברו את בדיקת ה-MRIי(0.8 לכל 1,000 בדיקות סקר) ו-16 באלו שלא הגיעו לבדיקת ה-MRIי(4.9 לכל 1,000 בדיקות סקר). שיעור הזיהוי של סרטן באמצעות בדיקת ה-MRI, בקרב הנשים שהגיעו לבדיקת ה-MRI, היה 16.5 לכל 1,000 בדיקות סקר (רווח בר-סמך 95%, 13.3-20.5). ערך הניבוי החיובי היה 17.4% (רווח בר-סמך 95%, 14.2-21.2) במקרים שנקראו בחזרה לבדיקות נוספות ו-26.3% (רווח בר-סמך 95%, 21.7-31.6) במקרים שנלקחה ביופסיה. שיעור התוצאות החיוביות הכוזבות (false positive) היה 79.8 לכל 1,000 בדיקות סקר. בקרב הנשים שעברו בדיקת MRI ל-0.1% היה תופעת לוואי כללית או חמורה, במהלך או מיד לאחר בדיקת הסקר.
מסקנת המחקר הייתה כי הוספת ה-MRI כבדיקת סקר משלימה לנשים עם רקמת שד מאוד צפופה שבדיקת הממוגרפיה שלהן נמצאה תקינה, הפחיתה משמעותית את מקרי הסרטן האינטרוולים. זאת בהשוואה לממוגרפיה בלבד, במהלך תקופת סקר של שנתיים.
מקור:
Bakker M.F. et al. (2019) The New England Journal of Medicine. 381, 2091